פסק-דין בתיק בר"ע 52305-09-12

השופט עמירם רבינוביץ

1.                  לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (ב"ל 50601-09-11; השופט צבי פרנקל) בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 31.7.2011 (להלן: הוועדה).

2.                  המבקש נפגע בתאונה ביום 17.3.2003. התאונה הוכרה על ידי המשיב (להלן: המוסד) כתאונת עבודה.

3.                  ביום 12.9.2004 קבעה ועדה רפואית לעררים כי למבקש דרגת נכות בשיעור 10% בגין הפגיעה האורטופדית לפי פריט ליקוי 37(7) א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות). לאחר הפעלת תקנה 15 נקבעה דרגת נכות בשיעור 15%.

4.                  בשנת 2007 הגיש המבקש בקשה להחמרת מצב בהתאם לתקנה 36 לתקנות.

5.                  ביום 6.3.2008 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון, כי אכן חלה החמרה במצבו של המבקש ונקבעה לו לאחר הפעלת תקנה 15 דרגת נכות בשיעור 30%. על החלטה זו ערערו הן המוסד והן המבקש.

6.                  בדיון שהתקיים בתיק ב"ל 5001/09 ביום 8.2.2011, הסביר ב"כ המוסד כי בשל גלגולים שונים שעבר התיק, נוצר מצב שלא התכנסה הוועדה לעררים בגין ההליך של החמרת מצב, ובעקבות העררים שהוגשו על ידי הצדדים, כך שיש לכנס וועדה לעררים שתדון בעררים שהוגשו. פסק הדין שניתן, הורה לוועדה להתכנס בהרכב חדש ולדון בעררים על החלטת הוועדה מדרג ראשון מיום 6.3.2008.

7.                  ביום 31.7.2011 דנה הועדה הרפואית לעררים, מושא ערעור זה, בעניינו של המבקש. הוועדה בדקה את המבקש בדיקה קלינית, פירטה את ממצאיה בפרוטוקול וקבעה למבקש דרגת נכות בשיעור של 20% לפי סעיף 37(7)(ב). הוועדה גם הפעילה את תקנה 15 במלואה והעמידה את דרגת נכותו המשוקללת של המבקש בשיעור של 30%, בגין הפגיעה בעבודה מיום 17.3.03.

8.                  המבקש הגיש ערעור על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי, ושם טען בתמצית, כי הדיון הוחזר לוועדה שתדון בערר שהוגש בשנת 2008. באותו מועד טרם נקבעה ההלכה כי יש לזכות מבוטח בנכות נוירולוגית ובנכות אורטופדית, גם אם אלה נובעים מאותה חוליה פרוצה בעמוד השדרה; בפני הוועדה עמדה בדיקתEMG  וממצאים נוספים המצביעים על  נזק נוירולוגי. אמנם המבקש לא תבע נכות זו בשל ההלכה שהייתה באותה עת, ברם מששונתה ההלכה יש להורות לוועדה להתייחס לנכות הנוירולוגית; בעניין הנכות האורטופדית - הוועדה לא נימקה מדוע קבעה למבקש מגבלה בינונית בגב תחתון, בעוד הוועדה מדרג ראשון קבעה כי מדובר במגבלה קשה.

9.                  מנגד, טען המוסד כי הוועדה ביצעה את הוראות פסק הדין מכוחו התכנסה. בערר שהוגש על ידי המבקש לא נטען בנוגע לנכות הנוירולוגית, ואין לקבל את טענות המבקש בשלב זה, כאשר מדובר בערעור על ועדה שהתכנסה מכוח פסק דין. המוסד הוסיף כי קביעת הוועדה בעניין האורטופדי הן קביעות הנסמכות על ממצאי בדיקתה הקלינית, ולא נפלה טעות משפטית בעבודתה.

10.              בית הדין האזורי דחה את ערעור המבקש בקובעו, כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, ומאחר והוועדה לא נדרשה לדון בנכות נוירולוגית, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה כאשר הוועדה לא דנה בנכות זו. בכל הנוגע לנכות האורטופדית, הוועדה נימקה החלטתה וקבעה את דרגת הנכות בהתאם לבדיקה הקלינית שערכה למבקש, ולכן לא נפל פגם משפטי בהחלטה זו. לגבי טענת המבקש, שלאור פסיקת בג"ץ ניתן להעניק גם נכות אורטופדית וגם נכות נוירולוגית בגין אותה פגיעה, יש להשיב את עניינו לוועדה על מנת שתתייחס לנכות הנוירולוגית, קבע בית הדין כי הוועדה לא נדרשה לעשות כן בפסק הדין, אולם אין מניעה כי המבקש יגיש תביעה להחמרה על פי המועדים הקבועים בדין, ובכלל זה יטען גם לגבי פגיעה נוירולוגית. או אז תצטרך הוועדה לפעול על פי פסק הדין שנקבע בבג"ץ 1634/09 בן ציון פנקס נ' בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 7.3.2011 (להלן: בן ציון פנקס).

        בקשת רשות ערעור

11.              בבקשה שלפנינו חוזר המבקש על הטענות אותן העלה בפני בית הדין האזורי.

12.              לאחר שעיינו בבקשת רשות הערעור, בתגובת המוסד, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר שבתיק, החלטנו לדון בבקשה לרשות ערעור כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, וזאת בהתאם לקבוע בתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין ) התשנ"ב-1991.

13.              אנו סבורים כי בנסיבות המקרה הנוכחי דין הבקשה להתקבל בחלקה, כך ש עניינו של המבקש יוחזר לוועדה על מנת שתתייחס לעניין הנוירולוגי.  

14.              פסק הדין שהחזיר את הדיון לוועדה ניתן ביום 8.2.2011, שהוא מועד מוקדם ליום שבו ניתן פסק הדין בבג"ץ בן ציון פנקס, ביום 7.3.2011, ועל כן באותה עת לא יכולה הייתה להטען הטענה הנטענת כיום על ידי המבקש. 

15.              בפסק הדין בפרשת בן ציון פנקס נדונה בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק פרשנות תקנה 37(10)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן גם: התקנות) לפיהן "בתסמונת של בקע הדיסקוס (Hernia disci syndrome) כשקיימות הפרעות: ייקבעו אחוזי הנכות בהתאם להגבלת התנועות בקטע של עמוד השדרה המתאים, או בהתאם לממצא הנוירולוגי".

   באותה פרשה הוגשה לבג"ץ הודעת המוסד לביטוח לאומי, אשר מפאת חשיבותה לענייננו נחזור ונביאה כלשונה, בפסק הדין:

          "לאחר שנבחנה פרשנות העותר על ידי ועדה של מומחים רפואיים מתחום האורטופדיה והנוירולוגיה, נמצא כי ' אין זה נכון מבחינה רפואית להגביל את הנכות עקב בקע דיסק לנזק אורטופדי או נוירולוגי מבלי שאפשר לפסוק נכות בגין שני הליקויים גם יחד. הגבלה זו הינה טעות מהותית'. לפיכך, שינה המשיב את עמדתו וכעת הוא שותף לעמדת העותר לפיה התקנה מאפשרת קביעת נכות נוירולוגית בלבד, קביעת נכות אורתופדית בלבד, וקביעת נכות נוירולוגית ואורתופדית גם יחד. המשיב הדגיש כי הסכמתו האמורה לפרשנות המילה 'או' המופיעה בתקנה כ'ו/או' הינה נקודתית בלבד ביחס לתקנה שבה עסקינן, וכי אין בה כדי להוות הסכמה לשינוי פרשני כאמור בכל סעיף חוק או תקנה אחרת הכוללים את המילה 'או'.